חורבת מדרס (נ"צ 194.618) ממוקמת כ-15 ק"מ דרומית-מערבית לבית שמש וכ-6 ק"מ צפונית-מזרחית לבית גוברין בתחומי שמורת חורש עדולם. עד לראשית העבודה של המשלחת הנוכחית באתר בסתיו 2015 נערכו בידי חוקרים שונים מספר סקרים וחפירות הצלה בעקבות שוד עתיקות, שהראו שהיישוב העתיק בחורבת מדרס ראשיתו בתקופה הפרסית וסופו בתקופה העות'מאנית וכי בשלהי ימי הבית השני היה גדול ועשיר במיוחד. עובדה זו עולה בקנה אחד עם ההצעה שהעלו כמה חוקרים, וביניהם בועז זיסו ועמוס קלונר, שהאתר נוסד מחדש בידי המלך הורדוס, שמשפחתו מוצאה באזור זה (אדומיאה), בשם דרוסיאס (עיר ביהודה המוזכרת על-ידי הגיאוגרף תלמי במאה הב' לסה"נ), על שמו של דרוסוס, בנה של הקיסרית ליויה. ישראל שצמן אף הציע שמוצאה של משפחת הורדוס ממדרס עצמה.

האתר נסקר לראשונה במאה ה-19 בידי ויקטור גרן וחוקרי ה- PEF. בשנות החמישים של המאה הקודמת סקר את האתר לוי יצחק רחמני ומאוחר יותר הובילו עמוס קלונר ועמוס פרומקין סקר של המתקנים התת-קרקעיים באתר. בהמשך נערכו במקום מספר חפירות הצלה. עמוס קלונר חפר שתי מערות קבורה – אחת מדופנת גזית ובהשתמרות מצוינת בשוליים המערביים של האתר והאחרת בגבעת סלד שמצפון-מערב לגבעה המרכזית שבה התרכז היישוב ובה השתמרו ציורי קיר. שתי מערות נוספות תועדו בעקבות חפירות שוד על ידי עוזי דהרי וגדעון אבני, גם כן בשוליים המערביים של האתר. ב-2011 ערכו אמיר גנור, איתן קליין, רינה אבנר ובועז זיסו חפירה בכנסייה ביזנטית מרוצפת פסיפסים מרהיבים בשוליים הצפוניים-מערביים של האתר, גם כן בעקבות דיווח על שוד עתיקות.

בסתיו 2015 יצא לדרך פרויקט מחקרי הכולל סקר וחפירות בחורבת מדרס בהובלת ד"ר אורית פלג-ברקת מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. שתי העונות האחרונות נערכו בהובלה משותפת עם ד"ר גרג גרדנר מהאוניברסיטה של קולומביה הבריטית בוונקובר קנדה. עד כה נערכו שתי עונות סקר וארבע עונות חפירה. במהלך שתי עונות הסקר נאספו חרסים מכלל שטח הגבעה של ח' מדרס וכן משטח שתי הגבעות הסמוכות מצפון-מערב – גבעת שמה וגבעת סלד וכן תועדו ומופו שרידים על פני השטח ומתקני תת הקרקע. הממצאים מלמדים על תפרוסת היישוב לאורך תקופות ההתיישבות באתר ועל אופיים האתני של התושבים. החפירה התמקדה בחמישה שטחים שונים:

שטח A: השטח ממוקם בשוליים המערביים של הגבעה, צופה על תוואי הדרך שהובילה מירושלים לבית גוברין. החפירות בשטח זה התרכזו סביב מבנה גזית בנוי היטב שחלקו היה גלוי על פני השטח לפני תחילת החפירה וזוהה בעבר על ידי חוקרים שונים כבית הכנסת של היישוב היהודי בחורבת מדרס מימי המשנה והתלמוד. עוד לפני החפירה העלתה המשלחת ספקות לגבי הזיהוי שאינו עולה בקנה אחד עם המידע העולה מחפירות וסקרים של אתרים בני הזמן בשפלת יהודה ומן המקורות ההיסטוריים המעידים על היעלמותו של היישוב היהודי המשגשג באזור זה לאחר מרד בר כוכבא (132 – 135/6 לסה"נ). החפירה העלתה שמדובר במסד אבן גדול (פודיום) שמידותיו 19.9 X 19.1 מ'. הפודיום בנוי קירות גזית מאסיביים המושתתים על הסלע. חלקו המערבי של המסד השתמר היטב ועל הפן החיצוני של הקיר השתמר טיח לבן דקורטיבי המכסה על החיבור בין גושי האבן. למרגלות המבנה ממערב נחשף גרם מדרגות מונומנטאלי שעלה אל המסד ולצדו מערכת איסוף מים המובילה לעבר בור מים גדול בעומק 6 מ' מצפון למדרגות. מעברו הפנימי של הקיר המערבי השתמר באופן חלקי הריצוף של ראש המסד היושב על תשתית מסיבית שהחפירה טרם הגיעה לתחתיתה. כלי החרס והמטבעות מתשתית הרצפה מתוארכים למאות הראשונה והשנייה לספירה (עם טיפוסים שממשיכים למאה השלישית), ומכאן שהמבנה נבנה לכל המוקדם במאה השנייה. בעוד שני השלישים המערביים של הפודיום שימשו כרחבה מרוצפת ובה מתקנים שונים, השליש המזרחי של הפודיום היה מוגבה מעל הרחבה וכלל לפחות אולם אחד במרכז השטח ובצמוד אל הקיר המזרחי. האולם לא השתמר, אך השתמר קמרון בנוי היטב המושתת על הסלע שתמך ברצפת האולם ונבנה בדיוק מול ציר הפתח במערב וכן שני חדרים תת-קרקעיים מצפון ומדרום לו. גרם מדרגות רחב יורד מן החצר אל הקמרון המרכזי המרוצף פסיפס לבן וממנו פתח המוביל צפוני אל אולם תת-קרקעי נוסף.

פריטים אדריכליים שנתגלו בתוך המבנה וסביבותיו מעידים שזה היה מעוטר בהתאם למסורת הרומית האופיינית לאזורנו במאות השנייה והשלישית לספירה. לאור העדויות הארכיאולוגיות, המבנה יצא מכלל שימוש בתקופה הביזנטית. אופיו האדריכלי של המבנה – ניצב על גבי פודיום מוגבה מסביבותיו, מתוכנן לפי ציר סימטריה ממערב למזרח ומעוטר בעיטור אדריכלי עשיר – מאפיין מקדשים פגאניים בתקופה הרומית, אולם נכון לסיום העונה השלישית טרם נמצאו ממצאים נוספים כגון כתובות הקדשה, פסלים או מנחות שיכולים להעיד באופן חד משמעי על שימושו של המבנה ולפיכך הזיהוי עדיין אינו ודאי.

בחלק הדרומי-מערבי של המבנה נחשפו שרידיהם של מבנה ממלוכי רבוע (אולי מגדל) שהתיישב בתוך המבנה הרומי ואף שיקם את הפן החיצוני של קצהו המערבי של הקיר הדרומי שכנראה התמוטט באמצעות שימוש משני בכרכובים ואבני בנייה של המבנה הרומי. בנוסף זוהו שני שלבים לפחות של התיישבות נוספת בתקופה העות'מאנית הקדומה.

שטח B: שטח זה ממוקם במדרון הצפוני, ממזרח לכנסייה הביזנטית שנחפרה בשנת 2010 מטעם רשות העתיקות. בשטח זה נחשפו שרידיהם של בתי מגורים מכמה תקופות. המבנה המאוחר ביניהם מתוארך לתקופה הממלוכית וראשית התקופה העות'מאנית. ממפקדי אוכלוסין של ראשית התקופה העות'מאנית עולה כי הכפר דורוסיה )שמו הערבי של היישוב בחורבת מדרס כפי שמופיע על מפות מראשית המאה ה- 20) שבנפת חברון היה כפר שתושביו היו בעלי יכולת כלכלית גבוהה ונדרשו לשלם מס גדול באופן משמעותי ביחס לכפרים אחרים בסביבה. גם כלי החרס המיובאים הרבים שנתגלו במבנה מלמדים על עושרם וקשרי המסחר של תושבי היישוב. מתחת לשרידי המבנה הממלוכי נתגלה מבנה מן התקופה הביזנטית המאוחרת שהמשיך להיות מיושב בתקופה המוסלמית הקדומה וחרב ככל הנראה ברעידת אדמה. מבנה זה עשה שימוש משני באבני בנייה של מבנה קדום מימי הבית השני, ממנו שרדה רק קומת המרתף ובה חצוב מקווה בעל מבואה יפה ומטייחת ובור טבילה. בשלב שני, ככל הנראה בימי מרד בר כוכבא, חובר המקווה עם חללים תת-קרקעיים נוספים באמצעות מחילה ויצא משימוש.

שטח C: שטח זה מצוי בחלק הצפוני-מערבי של האתר ובו נחשפו עדויות מרשימות לקיומה של התיישבות אינטנסיבית באתר בתקופה ההלניסטית (המאות הג' והב' לפסה"נ). החפירה התנהלה במדרון הפונה לצפון-מערב ונחשפו בו שתי פאזות לפחות של שפיכת אשפה ביתית ופסולת חציבה. הפסולת נתמכה על ידי קירות פשוטים שלהם פן ברור הפונה לעבר השפכים ודיפון אקראי באבנים מן הצד החיצוני. בשלב אחרון נבנה על גבי הקיר התומך בשפכים שבחלק הנמוך של המדרון קיר מאסיבי יותר ברוחב 1.1 מ', שתפקידו טרם התברר.

שכבות הפסולת הביתית כללו מספר עצום שברי כלי חרס (כולל כלים מיובאים), נרות, עצמות שרופות, גלעיני זיתים מפוחמים, מטבעות תלמים וסלבקים, שבר מפרכה הלניסטית, אבני בנייה וראש צלמית חזיר. טיפוסי כלי החרס מקבילים לאלו המאפיינים את המכלולים הקראמיים בני הזמן שנתגלו במרשה הסמוכה. צלמית החזיר, עצמות חזיר שנתגלו במכלול ובייחוד הדמיון הקרמי למרשה והעובדה שמן המכלול נעדרים מטבעות וחרסים שיש לתארכם למאה הראשונה לפסה"נ, לאחר הכיבוש החשמונאי של אדומיאה, מצביעים לדעתנו על אפיון אתני של תושבי חורבת מדרס בתקופה ההלניסטית דומה לזה של תושבי מרשה.

השפכים שנחפרו בחלק התחתון של המדרון נתגלו יושבים ישירות על הסלע וכך גם הקיר שתמך אותם נבנה ישירות על סלע האם. שפכים אלה כללו קרמיקה מעט קדומה יותר מזו שהכילו השפכים בחלק העליון של המדרון, עובדה המרמזת לדעתנו על שתי פאזות לפחות של שפיכת אשפה ופסולת חציבה במדרון. הדבר מוביל אותנו להציע בזהירות שהשפכים אינם מהווים מילוי קונסטרוקטיבי שנועד לשאת מבנה שעמד במעלה המדרון, אלא שנעשתה כאן באופן מסודר שפיכת פסולת על ידי תושבי היישוב בתקופה ההלניסטית.

שטח D:  שטח זה מצוי בראש הגבעה, שם התמקדה החפירה התמקדה נפש בעל מסד רבוע ומעליו גג דמוי פירמידה מדורגת, המצוי בסמוך למערת קבורה שהתמוטטה ברובה. בחפירה הסתבר שהמסד נבנה משלושה נדבכים מסותתים היטב, שבראשו ובתחתיתו פרופיל מעוצב ושהוא יושב על קיר יסוד בנוי גזית. גובהו של המסד כ1.6 מ'. מתחת למפולות חלקו העליון של המבנה נחשפו שכבות אדמה הניגשות ליסודות המסד והממצא שנתגלה בהן יסייע לתארך את הקמת המונומנט למאה הראשונה לסה"נ. בנוסף נלקחו דגימות פחמן וקוורץ לבדיקות נוספות שיכולות לסייע בקביעת זמן הבנייה. מדרום-מערב למונומנט נחפר קטע קטן ממחצבה, שככל הנראה שימשה לחציבת אבני המונומנט ובשלב מאוחר יותר הוסבה לשמש כמתקן חקלאי.

שטח E: שטח זה ממוקם בקצהו המזרחי של האתר, בסמוך למערכת מסתור מס' 20 שמופתה בשעתו ע"י עמוס קלונר ועמוס פרומקין. בחפירה התגלו שרידים של מכלול מרשים שחלקו חצוב בסלע וחלקו בנוי גזית בכמה מפלסים לאורך המדרון. בחלק מהחללים השתמרו רצפות פסיפס לבנות וכן השתמר צינור עופרת. ככל הנראה מדובר במתקן תעשייתי משוכלל, ככל הנראה מן התקופה הרומית התיכונה או המאוחרת, אולם המשך חפירה בשטח זה נדרש על מנת להבין טוב יותר את מהותו של המכלול ותאריכו.