חורבת תפן שוכנת על פסגה הררית בגובה 530 מ' מעפה"י בחלקו הדרום-מערבי של הגליל העליון, כשישה קילומטרים מצפון לעיר המודרנית כרמיאל וכ-16 קילומטרים מעיר הנמל העתיקה עכו (פטולמאיס). בחורבה ניכרים שרידיה של חומה היקפית, התוחמת שטח של כ-2.5 דונם, בה שולבו מגדלים רבועים. החורבה מעולם לא נחפרה, אך נערכו בה מספר סקרים ארכיאולוגיים במהלכם מופו השרידים האדריכליים ונאספו ממצאים מפני הקרקע. הסקרים הצביעו על נוכחות באתר המבוצר במהלך התקופה ההלניסטית והוצע שהמצודה נבנתה על ידי אנשי עכו במאה ה-2 לפסה"נ ונכבשה על ידי החשמונאים בסוף אותה מאה.

במסגרת מחקר העוסק בתמורות הגיאופוליטיות שהתחוללו בגליל בתקופה ההלניסטית נבחרה חורבת תפן כאתר מפתח, שכן מדובר באחד המבצרים ההלניסטיים הבולטים באזור. העדויות ההיסטוריות מלמדות שהאקלים הגיאופוליטי בתקופה זו היה סוער במיוחד ובמהלכה עבר האזור משלטונה של ממלכה אחת לאחרת. אלא שהעדויות ההיסטוריות מספקות תמונה כללית למדי ולא תמיד ברורה מידת ההשפעה של האירועים הגיאופוליטיים על חייהם של המקומיים. הנחת היסוד שקדמה לחפירה הייתה שלבנייתה של מצודה במרחב הכפרי חייבת להיות סיבה טובה. במוקד המחקר עומדת שאלת תיארוך הקמת המצודה בחורבת תפן וזהותם של מקימיה.

בעונת החפירה שקיימנו באתר נחפרו ארבעה ריבועים, אותם מיקמנו בארבעה מתוך שבעת מגדלי המצודה. בחרנו שני מגדלים שבהם ניתן לזהות חלקים ממבנה-העל ושני מגדלים שמהם שרדו היסודות בלבד. החפירה העלתה ממצא עשיר שכלל מטבעות, שברי כלי זכוכית, שברי כלי חרס, ידיות אמפורה חתומות, כלי עצם, חפצי מתכת ועוד. הממצאים מיסודות המגדלים ועל גבי הרצפות היו אחידים למדי והם מצביעים על כך שהמצודה הוקמה והייתה בשימוש למשך זמן קצר למדי בתקופה ההלניסטית המאוחרת. ממצא המטבעות וידיות האמפורה החתומות, אותם למדו דני שיאון וז'רלד פינקלשטיין (בהתאמה), מאפשר לתארך את הקמתה של המצודה לשנות ה- 80 וה-70 של המאה ה-1 לפסה"נ. בנוסף, ממצא המטבעות העשיר מצביע על כך שהקמת המצודה הייתה למעשה יוזמה חשמונאית. לפיכך יש לזהות בה מצודת גבול של הממלכה החשמונאית, שהגיעה לשיאים טריטוריאליים בערוב ימיו של אלכסנדר ינאי.