תל קדש הוא גדול התלים המקראיים בגליל העליון בתחום ישראל, ואחד האתרים המרכזיים בצפון כנען. התל מתנשא בחלק המערבי של בקעת קדש וצמוד לעין קדש, מקור המים העיקרי בבקעה. הוא נחלק לתל עליון צפוני ולתל תחתון דרומי, ושטחו מגיע לכ-100 דונם בראשו וכ-200 דונם בבסיסו. במקום התקיים רצף יישובי של למעלה מ-5000 שנה, שראשיתו בתקופת הברונזה הקדומה וסופו בכפר השיעי קדס ששכן במקום עד שנת 1948. התל, ששמו השתמר לאורך אלפי שנים, מזוהה עם קדש בגליל, עיר הנזכרת במקרא בהקשרים מגוונים החל מסיפורי הכיבוש וההתנחלות ועד לחורבנה בימי הכיבוש האשורי של תגלת פלאסר הג' בשנים 733–732 לפסה"נ. האתר מוזכר גם במקורות ההיסטוריים מימי הבית השני דוגמת פפירוסי זנון, ספר מקבים א' ומלחמת היהודים ליוסף בן-מתתיהו (Sabar 2018). בימי הביניים נזכרת עיירה בשם קדס במקורות ערביים, כגון כתבי אל-בלד'ורי ואל-מקדסי במאות הט' והי' לסה"נ. במרוצת ימי השלטון העות'מאני ועד לקום מדינת ישראל התקיים בראש התל כפר שיעי-מתואלי בשם קדס, ששימר את שמו הקדום של האתר עד לימינו. 

החפירות הנוכחיות באתר נערכות החל משנת 2016, ומתמקדות בתקופת הברונזה הקדומה. בשנים 2014–2016 נערך בתל קדש ובסביבתו הקרובה סקר שיטתי על ידי עידו וכטל ורועי צבר, שהראה כי במקום שכן אתר ענק מתקופה זו בקנה מידה אזורי. הסקר הראה שפרט לתל עצמו אשר היה מיושב במלוא היקפו, גם השטחים הצמודים לתל ממזרח, מצפון וממערב היו מיושבים בתקופה זו, בשטח שמגיע לכ-600 דונם ויותר. החפירה מתנהלת כחלק מתכנית מחקר העוסקת במורכבות היישובית וביחסי הגומלין שבין אזורים הרריים לבין עמקים בצפון כנען לאורך תקופת הברונזה הקדומה. בעונת 2022, שתתקיים בחודש יולי, נמשיך בחפירתם של שני שטחים בחלק האתר המכונה 'קדש מערב': שטח B1, ובו שרידי מבנים ממספר שלבים שהעיקרי שבהם מתוארך לתקופת הברונזה הקדומה 2; ושטח C1, בו נחפרים מספר שלבים של ביצור אבן גדול-ממדים, הכוללים, בין היתר, חומה עבה, מגדל מאסיבי וחלקלקה.