דנ"א עתיק וארכיאולוגיה: הארכיאולוג כשומר סף

 

דנ"א עתיק וארכיאולוגיה: הארכיאולוג כשומר סף

 

נמרוד מרום (בית הספר לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות, אוניברסיטת חיפה)

 

התפתחויות טכנולוגיות בעשור האחרון בישרו מהפכה של ממש בתחום הדנ"א הקדום, ושינו את הבנת ההיסטוריה הקדומה של אוכלוסיות אנושיות ואחרות.[1] המחקר החדש חשוב, אך עלינו לנהוג כלפיו משנה זהירות ואחריות בשל שתי מגמות ברורות המאפיינות אותו: האחת, ריכוז חומרים בידי מעבדות גדולות בחו"ל; והשניה, גלישת הארכיאולוגיה אחורה לפרשנויות פלקטיות של העבר, המבכרות את המהותנות הגלומה במושג אוכלוסייה הביולוגית על-פני המורכבות המאפיינת קהילות אנושיות. במאמר קצר זה אבקש לדון בעניין הראשון, היינו, בריכוז חומרים גנטיים בידי מעטים, ועל תפקיד הארכיאולוג ביחס לתופעה זו. אטען כי לארכיאולוג משקל חשוב ביותר באוצרות החומר הגנטי שמקורו בחפירות, ושאוצרות נאמנה נטועה בהדגשת ההבדל בין הידע הביולוגי שמפיקים הגנטיקאים לבין הידע ההיסטורי והאנתרופולוגי בו עוסק הארכיאולוג. אבהיר מלכתחילה שאיני עוסק כשלעצמי בדנ"א עתיק. דעתי על הנושא התגבשה מקריאה של ספרות מקצועית; אך יותר מכך, מהיכרותי כארכיאוזואולוג את היקף איסוף החומר על-ידי גנטיקאים בארץ ובעולם.

ממצא עצמות בעלי-חיים ממנו ניתן להפיק דנ"א באיכות טובה הינו נדיר, במיוחד באזורים חמים כמו ישראל. מספר קטן של קבוצות מחקר חזקות בחו"ל, העורכות עבודות מקיפות על היסטוריית האוכלוסייה של מינים שונים (ובמיוחד האדם), מבקשות תדיר, ישירות או דרך מכרים מקומיים, את שיתוף הפעולה של ארכיאולוגים מקומיים במציאת דגימות מתאימות. מכיוון שהדגימות קשות להשגה והתחום הינו תחרותי, נוצרת מוטיבציה ליצירת מלאי של דגימות שישמשו למחקרים עתידיים על-ידי כל קבוצת מחקר. כמובן שהמעבדות הגדולות יותר אוחזות במלאים גדולים יותר, ובכך מונעות ממעבדות קטנות יותר גישה לחומרי גלם, או מתנות גישה כזאת בשיתוף פעולה מדעי א-סימטרי.

איור 1. כמות הדגימות שפורסמו מתוך כלל הדגימות הגנטיות עליהן בוצע ריצוף גנטי מלא. צוייר מחדש מתוך Reich, 2018: figure 2.
איור 1. כמות הדגימות שפורסמו מתוך כלל הדגימות הגנטיות עליהן בוצע ריצוף גנטי מלא. צוייר מחדש מ Reich, 2018: figure 2.

מחובתנו כחוקרים לעזור לקדם את עבודתן החשובה של קבוצות מחקר חזקות אלו, אך זאת בתנאי שהמידע הגנטי, שדיגומו כרוך בהרס הפריט הארכיאולוגי, יונגש לקהילה המדעית תוך פרק זמן סביר מרגע מסירת הדגימה למעבדה. הנגשת המידע הגנטי דרך בסיסי נתונים פתוחים תפחית את כמות המידע המוכמנת כמלאי, ותאפשר גם לקבוצות מחקר קטנות להיכנס לתחום. למרבה הצער, זה לא המצב כיום. בעוד שהמעבדות הגדולות מנגישות את כלל הנתונים הגולמיים ששימשו אותן בכל מחקר עם פרסומו, קיים פער אדיר בין כמות הדגימות שנצברת בחלק מהמעבדות כמלאי לבין קצב הפרסום והעלאת הנתונים למאגרי נתונים פתוחים. לדוגמא, באיור המשורטט מחדש כאן מתוך ספרו של דייויד רייך (איור 1) מציג את כמות הדגימות במלאים מעבדתיים לעומת כמות הפריטים שפורסמו השנים האחרונות. הפער ההולך וגדל בין שתי העקומות מייצג חומר שאינו זמין יותר למחקר על-ידי קבוצות אחרות, ושרובו לא יפורסם בהקדם על-ידי המעבדות עצמן. צבירת מלאי בידי מעטים מונעת התפתחות מוקדי מצויינות חדשים, ומותירה את הידע והחומרים הגולמיים בידי קבוצה מצומצמת מאוד של חוקרים.

טוב היה לו איסוף הדגימות על-ידי הגנטיקאים היה מוגבל לצרכי המחקר המיידיים, כך שרק ממצא שעתיד להיות מפורסם במהלך פרוייקט יורחק דה-פקטו מהחומרים הזמינים לקהילה. בהעדר נורמה כזאת, יכול הארכיאולוג — כבעל השליטה בניתוב הממצא העולה מחפירתו — לסייע בשמירת החומרים המתאימים למחקר גנטי זמינים לקהילה המדעית באמצעות שלושה כללים פשוטים, וויתור אחד מהותי.

  1. יש להימנע מלהעביר חומר למחק רגנטי לא ספציפי: כל פרוייקט שאינו מגובה בתוכנית מחקר מסובסדת, ושחייב בדו"ח מדעי במועד מסויים.
  2. יש להתנות את מסירת הפריטים לדגימה בהבטחה למסירת קבצי הריצוף הגנטי בצורתם הגולמית לארכיאולוג תוך זמן קצוב וסביר, ולקבוע מועד הגיוני בו יכול להעלות הארכיאולוג את הקבצים למאגר מידע פתוח. זמן קצוב וסביר? כשלוש שנים לכל היותר. מועד הגיוני? כחמש שנים לכל המאוחר.
  3. במקרה של דוגמאות מרובות, אין לשלוח את כולן בבת אחת. יש לחלק את המשלוח ולראות שהמעבדה מסוגלת לספק דו"חות על היתכנות המחקר ומצב השימור לפני מתן דגימות נוספות.

 

הויתור המהותי הוא על שותפות עקרונית, ככותבים, במאמרים בתחום הדנ"א העתיק. אינני אומר שצריך לוותר על שותפות כזאת במאמר שמתמקד בממצא מיוחד מהחפירה שלכם. כוונתי היא לאותם מאמרים בהם מפורסמות תוצאות גנטיות מאתרים רבים, ושלהם תרמתם דגימה או שתיים. זאת מכיוון שבהשתתפותכם ככותבים אתם מוותרים על עמדתכם החשובה כנוטרי הממצא ואוצריו והופכים לבעלי עניין, וכל זה בנזיד עדשים. הרי אין כבוד מיוחד במיניין שמכם אי-שם באמצע הרשימה הארוכה של כותבי המאמרים הללו, וסביר שאתם, כמוני, לא ממש מבינים את האנליזות המפורטות בפרק השיטות של המאמר. היכולת שלכם להשפיע על הפרשנות ולסייג אותה קטנה מאוד: כתבי העת בהם מפרסמים ממצאים גנטיים לא בנויים לדיון אנתרופולוגי. טוב, נכון, מוסרי ומקצועי יותר להוות משקל שכנגד ביקורתי לאמירות הרדוקטיביות הנובעות מהמאמרים הגנטיים מבחוץ, ולהימנע מיחסי תן-וקח אקדמיים החותרים תחת יכולתנו לשמור על הממצאים החשובים שאלו זמינים למחקר גם בעתיד.

שמירת הכללים הללו תאפשר לקדם מחקר גנטי טוב, פתוח ושיתופי יותר. חשוב מכך, היא תבסס את הגבול הדיציפלינארי המהווה תנאי למרחק ביקורתי בריא בין הארכיאולוגיה לארכיאוגנטיקה.

 

[1] הדברים מסוכמים באופן נגיש בספרו של דייויד רייך: Reich, David, 2018. Who We Are and How We Got Here. Oxford University Press; וכן במאמר:
Orlando, L., Allaby, R., Skoglund, P., Der Sarkissian, C., Stockhammer, P. W., Ávila-Arcos, M. C., Fu, Q., Krause, J., Willerslev, E., Stone, A. C., & Warinner, C. (2021). Ancient DNA analysis. Nature Reviews Methods Primers, 1(1), 14.

 



 

תגובות

 

אהרן מאיר (המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן)

 

אני מברך את נמרוד על הדברים החשובים שכתב על הממשק בין חקר דנ"א קדום וארכיאולוגיה, ועל הצורך בכך שהחוקרים שמוצאים את הממצאים, שמהם נלקחות הדגימות למעבדות הדנ"א (כלומר, הארכיאולוגים שחופרים את האתרים), יהיו בעלי שליטה ברורה יותר, גם על כיווני המחקר וגם על קבלת התוצאות. אכן אלו דברים חשובים, שבאופן עקרוני אני מסכים איתם. אך ברצוני להוסיף עוד כמה נקודות, שלדעתי אינן פחות חשובות, הן בעניינים מחקריים, והן בהיבטים ציבוריים ואתיים.

בשנים האחרונות, במקביל להתרחבות המרשימה של מחקרים על דנ"א קדום, והפרופיל התקשורתי המאסיבי סביב ממצאים ומחקרים אלו, התפתח שיח מחקרי מעניין.

  • במחקרים שונים ברחבי העולם (ולא רק בישראל) נלקחות דגימות רבות למחקרי דנ"א, לעיתים אף מבלי תשומת לב מספקת להקשרים המדויקים של הממצאים. כמו כן, יש טענות כנגד מספר חוקרים שנוהגים כ־"אספני דגימות", המסתובבים ואוספים כמויות גדולות של דגימות למחקר דנ"א קדום, לא רק ללא תשומת לב מספקת להקשרים שלהן, אלא אף תוך פגיעה בממצא השלדי שממנו נלקחות הדגימות. ארכיאולוגים החושפים ממצאים עם פוטנציאל למחקר דנ"א (לא רק אנושי) צריכים להיות ערים לעניין זה. עליהם לוודא שהדגימות נלקחות מהקשרים ראויים ותוך מזעור פגיעה בממצאים, ולוודא שהחוקרים שאוספים את הדגימות, וכן המעבדות שמבצעות את המחקר, הינם בעלי רמה מדעית טובה, "עם קבלות".
  • לרוב, החוקרים שמבצעים מחקרים גנטיים הם חוקרים מתחומי מדעי החיים (גנטיקה, ביו-אינפורמטיקה, וכו'), המתמחים בהיבטים הללו. מטבע הדברים, הרקע של חוקרים אלה במחקר בתחומי מדעי האדם והתרבות, הוא לרוב אינו מספיק רחב. עקב כך, לא פעם נוצר מצב שבו המחקרים הגנטיים המתפרסמים כוללים פרשנות תרבותית פשטנית, שאינה לוקחת בחשבון את המורכבויות הכרוכות בפרשנות תרבותית. כך למשל, בהרבה מחקרים שמתפרסמים בבמות המדעיות הטובות ביותר (Nature, Science, Cell, PNAS, וכו') מופיעות פרשנויות פשטניות של תוצאות המחקרים הגנטיים, בתחושה שדנ"א קדום הוא שיטת הקסם להבנת העולם הקדום. ולא כך הדבר! כפי שבארכיאולוגיה רובנו מבינים שעיקרון pots equal people אינו נכון, כך גם צריכים לחזור ולהדגיש שאסור לחשוב ש-genome equals culture! מחקרי דנ"א בהחלט חושפים לנו הקשרים ביולוגיים בין קבוצות אנושיות (biological relatedness), אך תרבות, שיוך, וזהות הם הבניות חברתיות (social constructs) מורכבות הרבה יותר מקשרים ביולוגיים בלבד! לכן, חשוב ביותר שארכיאולוגים, עם מודעות ורקע תיאורטי מספק בפרשנות חברתית (social theory), יהיו מעורבים בצורה מרכזית בתכנון מחקר דנ"א קדום, ויהיו שותפים לכל אורך המחקר, גם בשלבי הפרשנות והפרסום המדעי (מסיבה זו חשוב לדעתי, בניגוד לדבריו של נמרוד, שארכיאולוגים יהיו חלק מהשורה הארוכה של מחברים במאמרים על דנ"א קדום בבמות פרסום מרכזיות).
  • לא פחות חשוב מכך הוא הפרסום הפופולארי של הממצאים. בציבור הרחב קיים חוסר הבנה מעמיק אודות משמעותם של מחקרי דנ"א. הדבר נכון החל בבדיקות של הקשרים גנומיים עכשוויים (למשל החברות העסקיות שמציעות בדיקות דנ"א לכל דכפין), וכלה בהבנה של המשמעויות של מחקרי דנ"א קדום. שוב ושוב פרשנויות מוטעות צפות. למשל, לא מעט חושבים שיש קשר ישיר ומובהק בין תוצאות בדיקות הדנ"א המודרני (למשל, אם אומרים לי שתוצאה של בדיקת דנ"א הראתה שיש לי אחוז של דנ"א מאירלנד – זה לא אומר שאחוז אחד מאבותיי היו מאירלנד!). כמו כן, נעשה ניצול לרעה של תוצאות בדיקות דנ"א – גם מודרני וגם קדום – בשיח הפוליטי העכשווי, וגרוע מכך, לביסוס (מועטה כמובן) של טיעונים גזעניים למיניהם. לאור זאת, חשוב שאנו, הארכיאולוגים, שמעבירים לציבור מידע על ממצאי דנ"א קדום, ננהג באחריות, וננסה ככל הניתן להסביר את משמעות הממצאים, תוך הסתייגות ואזהרה מפרשנויות שהן לא מבוססות, ולעיתים אף מסוכנות.

 

לסיכום, היות שמדובר בתחום יחסית וחדש ומתפתח, עם פוטנציאל מחקרי חשוב ומרתק אך עם מגבלות (כמו כל תחום מחקרי), עלינו, כארכיאולוגים – אלו שמפיקים את הדגימות שמהן נלקח הדנ"א – לנהוג באחריות, בתבונה, ועם תחושת שליחות ציבורית ואתית. אל לנו להפוך את חקר הדנ"א לשדה מחקר פרוץ ופרוע שבו הכל מותר. על מנת לכבד את המקצוע שלנו, ואת חובותינו לחברה, עלינו לוודא שמחקרים אלו נעשים בצורה טובה, מקצועית, עם פרשנויות סבירות, ולהיזהר משימוש לרעה במרחב הציבורי.

 

 ביבליוגרפיה נבחרת:

Àvila-Arco, M. C., de la Fuente Castro, C., Nieves-Colón, M. A., and Raghavan, M. 2022. Recommendations for Sustainable Ancient DNA Research in the Global South: Voices from a New Generation of Paleogenomicists. Frontiers in Genetics, 2022, 26 April, 880170.
Blakely, M. L. 2020. On the Biodeterministic Imagination. Archaeological Dialogues 27(1): 1-16.
Carlson, J., Henn, B. M., Al-Hindi, D. R., and Ramachandran, S. 2022. Counter the Weaponization of Genetics Research by Extremists. Nature 610: 444-47.
Cortez, A. D., Bolnick, D. A., Nicholas, G., Bardill, J., and Colwell, C. 2021. An Ethical Crisis in Ancient DNA Research: Insights from the Chaco Canyon Controversy as a Case Study. Journal of Social Archaeology 21(2): https://doi.org/10.1177/1469605321991600
Crellin, R. J., and Harris, O. J. T. 2020. Beyond Binaries. Interrogating Ancient DNA. Archaeological Dialogues 27(1): 37-56.
Fleskes, R. Q., Bader, A. C., Tsosie, K. S., Wagner, J. K., Claw, K. G., and Garrison, N. A. 2022. Ethical Guidance in Human Paleogenomics: New and Ongoing Perspectives. Annual Review of Genomics and Human Genetics 23: 627-52.
Frieman, C. J., and Hofmann, D. 2020. Present Pasts in the Archaeology of Genetics, Identity, and Migration in Europe: A Critical Essay. World Archaeology 51(4): 528-45.
Furholt, M. 2018. Massive Migrations? The Impact of Recent ADNA Studies on Our View of Third Millennium Europe. European Journal of Archaeology 21(2): 159-91.
Hakenbeck, S. E. 2020. Genetics, Archaeology and the Far Right: An Unholy Trinity. World Archaeology 51(4): 517-27.
Jones, E. D. 2022. Ancient DNA: The Making of a Celebrity Science. New Haven: Yale University Press.
Källén, A., Mulcare, C., Nyblom, A., and Strand, D. 2021. Introduction: Transcending the ADNA Revolution. Journal of Social Archaeology 21(2): https://doi.org/10.1177/1469605321996119.
Krimsky, S. 2022. Understanding DNA Ancestry. Understanding Life. Cambridge: Cambridge University Press.
Maeir, A. M. 2021. On Defining Israel: Or, Let’s Do the Kulturkreislehre Again! Hebrew Bible and Ancient Israel 10(2): 106-48.
Maran, J. 2022. Archaeological Cultures, Fabricated Ethnicities and DNA Research: “Minoans” and “Mycenaeans” as Case Examples. Pp. 7-25 in Material, Method and Meaning. Papers in Eastern Mediterranean Archaeology in Honor of Ilan Sharon, eds. U. Davidovich, N. Yahalom-Mack and S. Matskevich. Ägypten und Altes Testament. Münster: Zaphon.
Rutherford, A. 2020. How to Argue with a Racist: History, Science, Race and Reality. London: Weidenfeld & Nicolson.
Squires, K., Roberts, C. A., and Márquez-Grant, N. 2022. Ethical Considerations and Publishing in Human Bioarcheology. American Journal of Biological Anthropology 177(4): 615-19.
Veeramah, K. R. 2018. The Importance of Fine-Scale Studies for Integrating Paleogenomics and Archaeology. Current Opinion in Genetics and Development 53: 83-89.

 


 

ויויאן סלון (המחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה, המחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם וביוכימיה ומרכז דן דוד לחקר תולדות האדם, אוניברסיטת תל אביב)

 

דנ"א עתיק וארכיאולוגיה: מבט לעתיד

תחום חקר הדנ״א הקדום מעלה מגוון רחב של שאלות אתיות – החל מסוגיות הנוגעות לאיסוף דגימות ופרסום דאטה, דרך הצורך בקיום מחקר שיתופי והוגן, ועד למניעת שימוש פוליטי פסול בתוצאות המחקר. כל אלו ועוד, חשוב שיידונו במרחב האקדמי (והציבורי) – כפי שאכן מתרחש, אם מתבססים על רשימת הספרות בנושא, ההולכת וגדלה במהירות בשנים האחרונות[1].

לפי כשנתיים, היתה לי הזכות להיות מעורבת בקבוצה בינלאומית, שכללה אנתרופולוגים, ארכיאולוגים, אוצרים וגנטיקאים, אשר שמה לעצמה למטרה להעלות לדיון סוגיות אתיות הסובבות את תחום המחקר שלנו. הדגש אמנם היה על חקר דנ״א אנושי קדום המופק משרידי אדם, אך רבות מן הסוגיות רלוונטיות גם למחקרים על מינים אחרים, וכן על ממצאים שאינם שרידים שלדיים. לאחר יומיים של דיונים בזום, וחודשים של ויכוחים על כמעט כל פסיק במסמך משותף, הסכמנו על ניסוח של חמישה קווים מנחים לחקר דנ״א עתיק, אשר לדעתנו ניתנים ליישום במגוון רחב של קונטקסטים ארכיאולוגים. קווים מנחים אלו כוללים התייחסות לתכנון המחקר, דיגום אחראי, פרסום נתונים, ועירוב של ארכיאולוגים ובעלי עניין אחרים במחקר[2]. המסמך, אגב, עורר לא מעט תגובות מחוקרים אחרים[3], וטוב שכך – הדברים צריכים לעמוד לדיון נרחב ככל הניתן.

מכל מקום, על קונספט אחד נדמה שישנה כיום הסכמה רחבה – סוף מעשה במחשבה תחילה.

איסוף הדוגמאות בהחלט צריך להיעשות במטרה לבחון שאלות מחקר מוגדרות. ההחלטה אלו ממצאים לדגום, והיכן וכיצד לדגום אותם, צריכה להתקבל בכובד ראש, מתוך חשיבה על האיזון בין דיגום לצרכי מחקר גנטי לבין שיקולים אחרים, כגון השמירה על הממצאים לצרכים עתידיים אחרים. חשוב לתעד היטב את הממצאים בטרם ניגשים להליך הדיגום, שבעצמו צריך להיות הרסני כמה שפחות ומותאם לצרכי המחקר. וכן, המחקר עצמו צריך להתבצע, משלב האיסוף ועד פרסום התוצאות, בפרק זמן סביר.

עכשיו לפער בין הרצוי למצוי.

היכולת שלנו לבחון שאלות מחקר תלויה לחלוטין בשאלה האם מקטעי דנ״א שמורים בדגימות, ואם כן, באיזו כמות ובאיזו איכות. אלו נתונים שלא ניתנים לחיזוי מדויק מראש – צריך לנסות כדי לראות. האסטרטגיה של ביצוע פיילוט ראשוני על מדגם קטן לבדיקת היתכנות שימור דנ״א באתר או בקונטקסט הארכיאולוגי הרלוונטי מצוינת בעיניי. אוסיף כי ניתן אף לשקול לבצע את הפיילוט על ממצאים פחות ״יקרי ערך״ מאלו שעתידים להידגם למחקר עצמו, כגון שברי עצמות בלתי מזוהות או סדימנטים. על בסיס הנתונים הראשוניים, ניתן להתאים את מתווה שאלות המחקר מ״רשימת משאלות״ לשאלות מדויקות יותר אליהן אפשרי להתייחס בפועל. וכמובן, שתוצאות מפתיעות, או השוואה של הנתונים לתוצאות מפרויקטים באתרים אחרים, עלולות להוביל לשאלות מחקר נוספות. לכן, בעוד תכנית מחקר היא הבסיס לעצם תחילת ביצועו של המחקר, אולי כדאי לחשוב עליה כמסמך חי, שעלול להשתנות לאורך הדרך, כמובן בהינתן הסכמה של כל החוקרים השותפים למחקר.

התרת גישה פתוחה אל הרצפים הגנטיים לאחר הפרסום המדעי היא דווקא אספקט שקהילת חוקרי הדנ״א העתיק יחסית טובה בו – רובם המוחלט של המאמרים מלווים בשחרור הדאטה הגנטי למאגרי מידע מבוססים ומתוחזקים, המאפשרים לכל גישה חינם למידע[4],[5]. ישנם אפילו מקרים (בודדים), כשעלתה המחשבה שהרצפים הגנטיים שהופקו במהלך המחקר עשויים להיות בעלי ערך מיידי לקהילה המדעית, בהם הדאטה שוחרר לקהל הרחב מבלי לחכות לפרסום בעיתונות המדעית[6]. ככלל, מחקרים בתחום הדנ״א הקדום כוללים מרכיב השוואתי, בו בוחנים את הנתונים הגנטיים של אותו מחקר אל מול רצפים מדגימות אחרות שפורסמו בעבר. עם ההצטברות המהירה של מחקרים המניבים רצפי דנ״א עתיק – דבר המקשה על היכולת של כל חוקר לעקוב אחר כל המידע הקיים – עלו בשנים האחרונות מספר יוזמות[7] המאגדות בבסיסי נתונים מרוכזים את כל המידע הרלוונטי לתתי-תחומים מסוימים בחקר דנ״א קדום.

עם זאת, קשה להתווכח עם הפער בין כמות הדגימות שנאספו לכמות הדגימות שפורסמו בפועל, מה שמעלה נקודה כואבת נוספת – מה עושים עם תוצאות שליליות? אני מאמינה שרובנו נסכים שיש חשיבות לעצם פרסום תוצאות שליליות. במקרה של חקר דנ״א קדום, הדבר יאפשר לנו, בין היתר, להבין טוב יותר באילו תנאים דנ״א נשמר לאורך זמן ובאילו לא; וכן ימנע מצבים בהם חוקרים ממעבדות שונות דוגמים, לעתים ללא ידעתם, שוב ושוב את אותם קונטקסטים, מבלי לדעת להתאים נכונה את עבודת המעבדה למצב השימור – בזבוז של פריטים ארכיאולוגים, זמן, ומשאבים. יחד עם זאת, כולנו יודעים שפרסום תוצאות שליליות קשה בהרבה מפרסום תוצאות חיוביות. אז איך בכל זאת ניתן לוודא שמידע על ניסיונות כושלים מגיע לכלל הקהילה המדעית? שיתוף הארכיאולוגים בתוצאות הוא בוודאי הצעד הראשון בהפצת המידע לגורמים עתידיים. מעבר לכך, אולי הפתרון נעוץ בהחלת שינויים מהותיים בשיטת הפרסום המדעי. אולי הפתרון מצוי במינוף היוזמות ליצירת בסיסי נתונים למידע גנטי עתיק, כך שיכללו גם נתונים שלא עברו (ולא בהכרח יעברו) פרסום. ואולי בכלל תימצא לבעיה פתרון אחר לחלוטין. יהיה מה שיהיה, כל פתרון יצריך התגייסות רחבה של הקהילה המדעית העוסקת בתחום ונכונות מטעם החוקרים לשיתוף פעולה בנושא.

בהקשר הזה, אני נוטה לאופטימיות זהירה. בכל הנוגע לקידום מחקר דנ״א עתיק באופן שיתופי והוגן ולגישור הפערים בין הרצוי למצוי, הדרך עודנה ארוכה. עם זאת, המגמה של השנים האחרונות, של קיום שיח פתוח בסוגיות – ובעיקר העלייה במודעות לבעיות ולמכשולים בדרך – מאפשרת לקוות, שבעתיד נצליח ליצור יחד סביבה טובה יותר לחקר העבר.

 

[1]   למאמר סקירה בנושא, עם דגש על חקר דנ״א אנושי עתיק, ראו:
Fleskes, R.E. et al. Ethical Guidance in Human Paleogenomics: New and Ongoing Perspectives, Annual Review of Genomics and Human Genetics 23(1), 627-652 (2022). https://doi.org/10.1146/annurev-genom-120621-090239
[2]   המסמך בתרגום לעברית כאן
המאמר המקורי:
Alpaslan-Roodenberg, S. et al. Ethics of DNA research on human remains: five globally applicable guidelines. Nature 599, 41–46 (2021). https://doi.org/10.1038/s41586-021-04008-x
[3] לא אצטט כאן ויכוחים בטוויטר, אך ראו למשל:
Tsosie, K.S. et al. Ancient-DNA researchers write their own rules. Nature 600, 37 (2021). https://doi.org/10.1038/d41586-021-03542-y
Kowal, E., et al. Community partnerships are fundamental to ethical ancient DNA research, Human Genetics and Genomics Advances 100161 (2023). https://doi.org/10.1016/j.xhgg.2022.100161
[4] ראו:
Anagnostou P. et al. When Data Sharing Gets Close to 100%: What Human Paleogenetics Can Teach the Open Science Movement. PLOS ONE 10(3): e0121409. (2015). https://doi.org/10.1371/journal.pone.0121409
[5]   אם כי יש קולות הקוראים לא לשחרר את המידע הגנטי העתיק שרוצף בנסיבות מסוימות, משיקולים הנוגעים לזכויות קהילות בנות-זמננו. לדיון בנושא, ראו מאמר הסקירה המצוטט בהערה 1.
[6] לדוגמא, שחזור הגנום המלא של ניאנדרטלית ממערת צ׳גירסקייה שוחרר ביולי 2018, המאמר המדעי עצמו פורסם רק ביוני 2020
Mafessoni, F., et al. A high-coverage Neandertal genome from Chagyrskaya Cave. PNAS 117(26), 15132-15136 (2020). https://doi.org/10.1073/pnas.2004944117
[7]  למשל, דנ״א אנושי עתיק:
https://reich.hms.harvard.edu/allen-ancient-dna-resource-aadr-downloadable-genotypes-present-day-and-ancient-dna-data
דנ״א עתיק שמקורו במחקר מטא-גנומי:
Fellows Yates, J.A., et al. Community-curated and standardised metadata of published ancient metagenomic samples with AncientMetagenomeDir. Sci Data 8, 31 (2021). https://doi.org/10.1038/s41597-021-00816-y
דנ״א עתיק שמקורו בחקר סדימנטים:
Von Eggers, J. et al. Inventory of ancient environmental DNA from sedimentary archives: locations, methods, and target taxa version 1. DATASET. Zenodo (2022) doi: 10.5281/zenodo.6847522
דילוג לתוכן