הסמכת ארכיאולוג חופר – מאיפה ולאן?
בועז גרוס (מכון ישראלי לארכיאולוגיה (ע"ר) ואוניברסיטת תל אביב) ויצחק יפה (אוניברסיטת חיפה)
מאמר זה, מהראשונים לראות אור במגזין הדיגיטלי של האגודה הארכיאולוגית החדשה, מבקש לבחון את אחת הסוגיות המרכזיות בהכשרת הארכיאולוגית בישראל כיום – הסמכת "ארכיאולוג חופר". אמירה זו עשויה להפתיע, שכן מעטים דנים בנושא זה, וחברי סגל אקדמי, עובדי רשות העתיקות והסטודנטים כאחד מתייחסים להסמכה זו, כפי שמתבצעת בחוגים השונים לארכיאולוגיה, כעובדה מוגמרת. רובינו לא מודעים להיסטוריה של הדרישה, וכן לאופנים השונים והמגוונים בהם מתבצעת ההסמכה וההבדלים בין המוסדות האקדמיים (ראו את רשימת דרישות של המוסדות השונים בנספח שבסוף המאמר).
על מנת להציג הנושא, ביקשנו משלושה בכירים משלושה מוסדות שונים להביע את דעתם הן על התהוות הדרישה להסמכה זו, גיבוש תכניה וכן את האופן בו הם רואים אותה ודרכים לשיפורה (הדברים מובאים כאן בשם אומרם אך נערכו קלות עבור אתר האגודה).
כרקע לבקשה של רשות העתיקות להסדיר את תהליך ההכשרה בתחילת שנות האלפיים, מה היה חסר, כביכול, לפני שהגיעו הדרישות לתעודת חופר? כלומר האם בוגרי החוגים (תואר ראשון או שני) לא היו מוסמכים לבצע פעילות בשטח לפני כן?
פרופ' גדעון אבני, רשות העתיקות: הצורך בתעודה פורמאלית שתבטא הכשרה בארכיאולוגיה של השדה כקריטריון סף לקבלת רשיון חפירה מטעם מנהל רשות העתיקות הוגדר בשנת 2001 עם כניסתו של שוקה דורפמן ז"ל לתפקיד מנהל רשות העתיקות. עד אז לא הייתה כל הגדרה בחוק העתיקות, בתקנות לחוק, או בנהלי רשות העתיקות למי זכאי לקבל רשיון לחפירה ארכיאולוגית בישראל. כתוצאה מכך היתה מדיניות לא ברורה שעל פיה נתנו רשיונות חפירה גם לאנשים ללא תואר בארכיאולוגיה (למשל למתעניינים חברי קיבוצים, לחוקרים כעלי תארים במקצועות אחרים באקדמיה ועוד).
הדרישה הראשונית להגדרה הזו יצאה מטעמה של הנהלת הרשות, גם לאור העובדה שבאותם שנים הלכה והתמסדה הארכיאולוגיה החוזית בישראל שקלטה לשורותיה גם ארכיאולוגים זוטרים. במקביל נוסחו כללים ראשוניים לדרישות מינימום לפרסום דוחות ארכיאולוגיים, אולם אלו לא יצאו כמסמך מחייב. לצורך הגדרת הדרישות המקצועיות שיידרשו כסף למתן רשיון חפירה הוקמה ועדה מקצועית במסגרת המועצה לארכיאולוגיה, וזו פעלה בשנים 2002 -2003. המלצות הוועדה אושרו על ידי מנהל רשות העתיקות.
פרופ' איילת גלבוע, אוניברסיטת חיפה: לדעתי יהיה נכון לומר שבוגרי החוגים (בוגר ומוסמך) לא היו מוסמכים דיים לבצע פעילות שטח. ההנחה המקובלת הייתה שהסטודנטים לומדים את הדברים האלו בצורה פורמלית (בכיתה ובשיעורים השונים) אבל בעיקר באופן בלתי פורמאלי בחפירות שבהן לקחו חלק פעיל: כחופרים בשטח ולאחר מכן בניתוח הממצא והכנת הדוחות הסופיים. כלומר האוניברסיטאות לא ראו בזה ביקורת של רשות העתיקות על רמת הארכאולוגים אותם הכשירו אלה כתהליך מתבקש שיציב רף מקצועי גבוה בתחום (במקרה הזה כגוף הרשמי מטעם המדינה האחראי על התחום ולא כרשות המבצעת). יתכן שהצורך לתעודת חופר עלה מתוך הצורך לקביעת סטנדרטים שאיתם תוכל רשות העתיקות לעבד את החומר הרב שנאסף ונחפר – מה נכנס לדו"ח ואיך. במיוחד הצורך לקבוע רף מינימלי של דו"ח באשר הוא, מה מוגש מהחוקרים לגורמים ברשות ומה מפורסם בסוף (למשל מה נכנס ללוח קראמי, מה הלוח מייצג מתוך החפירה, איך נעשה מיון החומר וכו'). במקביל, אילן שרון, רפי גרינברג ואיילת גלבוע התבקשו לכתוב מדריך לחופר על ידי שוקה דורפמן (שיכלול פרקים על סטרטיגרפיה, ממצא, פרסום) שמעולם לא ראה אור באופן רשמי.
פרופ' יובל גדות, אוניברסיטת תל אביב: אני לא חושב שיש לי נקודת הראות לבחון את שהיה קודם לכן. אישית אני התחלתי לנהל חפירות הצלה עבור "רמות ארכיאולוגיה" (מה שהפך בהמשך למכון ישראלי לארכיאולוגיה) במהלך התואר השני. נדרשתי להראות ניסיון מקצועי קודם והוא היה בעיקרו כזה שצברתי בניהול שטחים בחפירות המחקריות של המכון באוניברסיטת תל-אביב. המערכת כולה הייתה צעירה יותר אז, הן מבחינת הופעתן לראשונה של החפירות החוזיות והן מבחינת רשות העתיקות ומספר החפירות שהיא ניהלה שצמח בקצב מסחרר. הרעיון של תעודה מקצועית הוא תולדה של רצון המערכת להתבגר ולהתמסד לנוכח טעויות שנעשו בידי כל הגורמים. לא הייתי שותף לדיונים קודם לקבלת ההחלטה על תעודת הארכאולוג חופר וגם לא בעיצובה. אני זוכר שכשסיימתי את לימודי הדוקטורט שלי שמעתי על הדרישה ונתקלתי בתלמידי המחזורים הראשונים שהתבקשו להשתתף בחודש חפירה מתקדמת באחת מחפירות המכון של אוניברסיטת תל-אביב. ההרגשה הכללית היתה שאין כל הבדל בין החפירה הלימודית לבין החפירה הזו והתסכול היה רב. בשנת 2012 יזמו ראש החוג דאז באוניברסיטת תל-אביב, פרופ' אורן טל וארכאולוג מרחב מרכז, יוסי לוי שיתוף פעולה במסגרתו החלו תלמידי החוג הלומדים למען התעודה, להשתתף במשך 20 ימי עבודה באחת מחפירות מרחב מרכז. זהו שיתוף פעולה ייחודי והוא נשמר על-ידי כל ראשי החוג מאז ובכללם אני בארבע השנים האחרונות.
האם הרעיון היה לוודא יישור קו בין האוניברסיטאות? כלומר מבחינת הקורסים, היקף שעות הלימוד, התכנים ואפילו מה חובה ללמוד בתואר הראשון?
אבני: הנסיון הראשון היה ליצור מסלול של תעודת הסמכה לעיסוק במקצוע, בדומה לאלו הקיימים במקצועות אחרים שלהם נדרש רקע אקדמי – רפואה, עריכת דין, ראיית חשבון, שמאות מקרקעין, ועוד. נסיון זה לא צלח מסיבות שונות. כך גם הנסיון ליצור מסלול של לימודי הסמכה המאושרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. חברי הוועדה המקצועית לא הגיעו להסכמה האם לימודי תעודת החופר יהיו במסגרת מחייבת של לימודי התואר השני והתעודה תנתן רק לאחר השלמת תואר שני (עמדת ירושלים ותל אביב), או שאלו יהיו לימודי תעודה במהלך ולאחר קבלת תואר ראשון (עמדת יתר האוניברסיטאות). הפתרון שנמצא בסופו של דבר – הגדרת מסגרות לימודים (נקודות זכות) והתמחות בעבודת שדה אשר יהוו את הבסיס להענקת תעודת חופר, כאשר לימודי התעודה היא באחריות כל מוסד בהתאם למסגרות הפנימיות שלו- ועדות הוראה, דרישות פקולטה וכו'.
גלבוע: מעולם לא דובר על אחידות ההכשרה והתכנים בין האוניברסיטאות. כל אוניברסיטה החליטה ועדיין מחליטה מה ילמד בכל אחד מהתארים שהיא מעניקה, מהיקף שעות הלימוד, נקודות הזכות ואיך החומר נלמד. זהו היבט חשוב ביותר שיש לשמר שכן הוא משאיר חופש פעולה אקדמי ומעודד תחרות בין מוסדית ומכאן גם שיפור ושדרוג עקביים לאורך הזמן בתחום. בחיפה ישנה אופציה לסיים תואר ראשון מבלי להשלים את חובת תעודת החופר (גם תואר שני אבל זה נדיר לאלו במסלול המחקרי). יש בכך הגיון שמאפשר לאלו אשר רוצים תואר אך לא מעוניינים להמשיך במקצוע ללמוד ארכאולוגיה, מה גם שקורסי תעודת החופר בחיפה הינם תובעניים וממוצע הציונים בהם נמוך יותר. המורים בקורסים האלו לא רק שנותנים יותר מטלות ודורשים מעורבות גבוהה יותר שלא מצופה בקורסי בחירה ואף חובה אחרים, בנוסף נדרש ממוצע של 80 לפחות על מנת לקבל תעודת חופר (גם אם ציון עובר לקורס עצמו הוא עדיין 60). בפועל, מרבית הסטודנטים לוקחים את הקורסים האלו והם מאפשרים להם ללמוד קורסים בארכאולוגיה על חשבון קורסי דרך הרוח (או אבני פינה) מחוץ לחוג מכיוון שהאוניברסיטה מאפשרת מסלול עוקף עבור הכשרות מקצועיות בפיקוח גוף מדיני מוסדי.
גדות: כאמור לא הייתי שותף להתעצבות התכנית והמטרות שלה כפי שניסחו זאת השותפים. ברור לכל אחד שמתבונן שאין אחידות בין תכני החוגים השונים במסגרת התואר הראשון. אני חושב שתעודת ארכאולוג חופר (והגיע הזמן למצוא לה שם מוצלח יותר) מצביעה על המתח הקיים באופן כללי בין תכניות להכשרה מקצועית לבין תואר אקדמי. זה בטח לא מקרי שהתעודה הזו נוסדה בתקופה בה המכללות בישראל הפכו למשמעותיות ביותר בלימודים האקדמיים והן התמקדו בעיקר בלימוד מקצועות לשוק העבודה: עבודה סוציאלית, מחשבים, תעודת הוראה, ראיית חשבון, משפטים ועוד: הציפיה מצד יותר ויותר תלמידים/ות היא שהלימודים יעניקו כלים פרגמטיים שיאפשרו ללומד/ת להשתלב בשוק העבודה. תואר ראשון בארכאולוגיה מספק ידע, כלים לחשיבה ביקורתית ועוד אבל ההכשרה המקצועית היתה אגבית ולא כמטרה בפני עצמה. לכך יש להוסיף את הקמתה של רשות העתיקות (ראשית שנות התשעים) והדרישה הגוברת להתמקצעות. תואר אקדמי במדעי הרוח (גם במאה ה-21) והתמקצעות בניהול חפירות והכשרה לעולם העבודה, אינן דרישות זהות אף שיש ביניהן חפיפה רבה. כראש חוג אני מבחין בכך שהתעודה מאפשרת לנו להגשים את שתי המטרות מבלי שאחת תבוא על חשבון האחרת: סטודנטים וסטודנטיות נרשמים/ות לתואר בחוג שלנו כתואר אקדמי. הבחירה האם להשלים גם את הליך ההכשרה המקצועי נעשית על בסיס אישי. חשוב מאוד רק להבהיר שהליך הפוך אינו אפשרי: ארכאולוגיה בשטח אינה הליך טכני, ומי שאין לו/לה תואר ראשון לא יוכל לנהל חפירה בזה שהוא מסתפק בקורסי תעודת חופר. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שבשנים האחרונות עולה מספרם של תלמידי ההשלמות לתואר שני: א/נשים שלמדו תואר ראשון בתחום דעת אחר ולרוב עבדו בו מספר שנים וכעת מבקשים ללמוד ארכאולוגיה למען העניין. לשמחתי רבים/ות מהם/ן מבקשים/ות להשלים גם את לימודי התעודה וזאת למרות שאין זו חובה. כלומר הם/ן מבינים/ות שהבנה מעמיקה עם הדרך בה ארכאולוגיה חושבת מחייבת הבנה של המעבדה בשטח ובמקביל, לא ניתן לנהל חפירה מבלי להבין איך מידע הופך לידע.
האם התוכנית העלתה את הרמה הכללית של העבודה הארכאולוגית בשטח? האם האוניברסיטאות קיבלו, באופן מסודר משוב כשלהו, הצעות לשימור או שיפור מרשות העתיקות?
אבני: המסלול הזה אכן "עשה סדר" בנושא דרישות המינימום לקבלת רשיון חפירה והעלה את רמת הארכיאולוגים הנכנסים למסלול, בעיקר ברשות העתיקות. עדיין קיימים לעיתים פערים בין הסטודנטים מהמוסדות השונים. מבחינת רשות העתיקות נקבעו דרישות נוספות מעבר לתעודת חופר כסף לצורך קבלת רשיון חפירה, אלו כוללים הגדרת סוגי החפירות שהארכיאולוג מקבל לניהולו (מהפשוטות ביותר למורכבות), וכן התנסות מעשית נוספת בניהול שטח בחפירות גדולות של הרשות לפני קבלת רישיון ראשון.
גלבוע: תמיד היו פערים בין מורים וחוקרים שונים הן בגישתם לעבודת השדה והן ברמתם המקצועית. יש הבדל גדול, למשל, בין חפירות לימודיות שונות. לא רק איך חופרים מבחינת הנורמות המדוריות (פריהיסטורי, מקראי או קלאסי), אלא גם בתכנים שניתנים אחר הצהריים ומי משתתף במיון הממצא, ישיבות סטרטיגרפיה וכו'. ההכשרה תמיד הייתה ותישאר מגוונת. אבל אין ספק שרמת העבדה בשטח באופן כללי עלתה והשתפרה וכאן יש לציין את כלל העשייה הארכאולוגית בכל שלבי החפירה ואולי במיוחד בדרך בה מתפרסמים הממצאים בדו"ח הסופי. למרות דרישות חוזרות ונשנות לא קיבלנו משוב רשמי מרשות העתיקות. קשה לומר שאנו מבינים לגמרי את תהליך השתלבות בוגרינו בעבודת השדה ומה סוג ההכשרה הייעודית, אם בכלל, אותה ממשיכים לעבור לאחר הקליטה ברשות העתיקות. צריך גם לתאם ציפיות ולהסביר כי יש להסתכל על הציונים של הבוגרים בקורסים השונים ובתואר על מנת לקבל הבנה טובה יותר לגבי רמתם בפועל.
גדות: באופן כללי הארכאולוגיה הישראלית עוברת הליך התמקצעות שניכר גם בדרך בה מתנהלות החפירות בשטח. הקשרים ההדוקים בתכנית ההכשרה הקיימים בין החוג לבין מרחב מרכז של רשות העתיקות הן בעצם סוג של משוב אותו אנו מקבלים באופן סדיר. כבר למעלה מעשור שאת הסדנא לארכאולוג חופר מלמד/ת נציג/ת רשות העתיקות אצלנו באוניברסיטה. הקורס הוא קורס תיאורטי בחלקו אך כולל גם היבטים מאוד מעשיים כמו מדידות, היכרות עם תכנת Dana לניהול חפירות, הכנת תיק חפירה ועוד. לאחר מכן משתלבים/ות הסטודנטים/ות בחפירה של רשות העתיקות. אני פוגש את תלמידינו ותלמידותינו בכל החפירות המרכזיות הנערכות במרכז הארץ ולפעמים באזורים אחרים ורואה אותם/ן צוברים/ות ניסיון בעזרה בניהול שטח ומקבלים/ות הנחיה צמודה. החוויה הזו היתה שמורה בעבר רק לקבוצה קטנה שהצליחה להשתלב בחפירות המחקריות של המכון, היום כל אחד ואחת מהלומדים/ות בתכנית מסיים/ת תואר עם ניסיון מעשי. המשוב המיידי הוא מידת הצלחתם/ן בחפירה בה לקחו חלק. העובדה שבעקבות החפירה משתלבים/ות חלק מהם/ן ברשות העתיקות היא גם עדות להצלחת התכנית. לכל זה יש להוסיף שתעודת ארכאולוג חופר משמשת גם תנאי סף קבלת רישיון חפירה לחפירה אקדמית. כאשר אני למדתי לתואר השני והתחלתי לעבוד במשלחת חפירות, הכרתי רק את שיטות העבודה של אותה משלחת (לטוב ולרע). היום אני עובד עם סטודנטים/ות שנחשפו לעוד גישות לעבודת השטח ובעיקר עוד שיטות תיעוד. בדרך זו ההפריה היא הדדית.
לסיכום, תובנות להמשך?
אבני: לאחרונה המלצנו לבחון שוב את הנושא ברמת המועצה לארכיאולוגיה וראשי המכונים, בעיקר בכל הנוגע לתכנים הנדרשים ללימוד לצורך קבלת התעודה. זאת לאור ההתפתחות והשינויים שחלו במקצוע במהלך עשרים השנים האחרונות, הן בתחום הטכנולוגי של תיעוד האתרים והממצאים, והן בכניסה המוגברת של מדעי הטבע לעולם הארכיאולוגי, מה שמשליך גם על צורת ביצוע החפירות בשטח.
גלבוע: בסופו של דבר מדובר במהלך מצוין שעזר לאוניברסיטאות לגבש מתווה הוראה מסודר ולפרוט את צרכי עבודת השדה לתכנים בדידים אשר ניתן ללמד בקורסים שונים. אך יתכן שהגיע הזמן לעשות חושבים ולשאול אלו תכנים חדשים יש להוסיף (ואולי אפילו להוציא) מהמודל הקיים. המאה ה-21 מחייבת אותנו לפתח אוריינות גרפית מתקדמת ושימוש במכשור ותוכנות שלא היו חלק מארגז הכלים הבסיסי שלנו בעבר. יש לתת לסטודנטים היכרות בסיסית עם עולמות הצילום והעריכה גראפית, סדנאות שימוש ב total station ופוטוגרמטריה ואולי אף שימוש ברחפנים. גם מי שלא ישתמש בכלים האלו ראוי שיכיר את יתרונותיהם ברמה כללית.
גדות: כניסתן של עוד ועוד שיטות לעבודה בשדה מחייבת כל הזמן עדכון של הקורסים המקצועיים. אני הייתי שואף למסד את הליך רכישת הידע לאחר התואר (כמו השתלמויות חובה למורי דרך מוסמכים). אלו הכשרות שצריכות להיעשות מטעם גוף-על מתכלל (כגון המועצה לארכיאולוגיה או האגודה הארכיאולוגית למשל), אך הן אינן צריכות להיות לגמרי וולונטריות (כלומר על כל ארכאולוג/ית להשלים מספר מינימלי של השתלמויות מתוך המגוון המוצע בכל שנה). מערך השימור הולך וצומח הן ברשות העתיקות והן באקדמיה ועל אף שנעשו ניסיונות למסד גם את הליך ההרשאה שלו, עדיין אין תכנית ברורה המקבילה ברוחה לתעודת ארכאולוג חופר.
סיכום, מסקנות והצעות (גרוס, יפה, אבני, גלבוע, גדות)
הסקירה של ההיסטוריה והמצב הנוכחי כפי שהוצגה לעיל, מציגה תמימות דעים, לה שותפים הכותבים בצורך לגיבוש תכנית הסמכה עקבית פחות או יותר כתנאי לקבלת רישיון לחפירה ארכיאולוגית מאת רשות העתיקות. הקניית סל ידע וכלים מקצועיים מינימאלי לכל ארכיאולוגית או ארכיאולוג שדה המעוניינים לקחת אחריות על חפירה ארכיאולוגית, משלב עבודת השדה ועד הפרסום. עלינו לא להסתכל על תעודת החופר כדרך להכשיר עובדים מקצועיים לרשות העתיקות בלבד, ועל כן יש להקפיד על רף גבוה בקורסי תעודת חופר. ציון עובר מבחינה אקדמית אינו מספק מבחינת התעסקות מקצועית בתחום.
יש לשקול לכנס צוות בין-אוניברסיטאי יחד עם נציגים מרשות העתיקות לבחון את תוצאות יישום מתווה תעודת חופר ב-20 השנה האחרונות. יש לברר כיצד שיפרה ההכשרה הייעודית את עבודת השדה, איפה קיימים עדיין פערים ומה התכנים החסרים שיש להוסיף לתוכנית. עם זאת, במהלך מחקר זה ואיסוף המקורות עולה כי נותרו פערים ונושאים בלתי גמורים לא מעטים בהסמכה זו ולהלן עיקרם:
- אין אחידות בין תוכן וציון המהווים תנאי סף לקבלת ההסמכה בין המוסדות השנים, ולא קיימת דרישה לאחידות זו מצד רשות העתיקות. אנו מדגישים שאין באמירה זו משום ביקורת על המצב הנוכחי, שכן לראייתנו ישנה חשיבות גדולה בשימור החופש האקדמי והיכולת של כל מוסד להדגיש את אשר הוא רואה לנכון.
- ישנם הבדלים בין המוסדות בשאלת היכן יבצעו התלמידים את הכשרת השדה, וזהות המרצים אשר מעבירים לפחות חלק מהתכנים הכלולים בתכנית. באוניברסיטת תל אביב כיום, למשל, הכשרת השדה מתבצעת בחפירות ההצלה של רשות העתיקות, ואיש הרשות מעביר את קורס הבסיס להכשרה ("סדנת ארכיאולוג חופר"). מצב זה שונה מהקיים ביתר האוניברסיטאות, בה כל שלבי ההכשרה נעשית על ידי צוות החוג ובחפירותיו.
- נושא זה מעלה סוגייה רחבה יותר בנוגע לתפקידה של האקדמיה אל מול תפקידה של רשות העתיקות בארכיאולוגיה הישראלית, וכיצד הסמכת "ארכיאולוג חופר" משתלבת באיזון עדין זה: מצד אחד, רשות העתיקות, במתכונת הקיימת היום, מבצעת את עיקר עבודת השדה הארכיאולוגית בישראל (כ-300 חפירות הצלה, חפירות יזומות וחפירות קהילתיות ["הנחלה"] בשנה), וכן היא מהווה את המעסיק הגדול בתחום. מכאן, שקיום ההכשרה במסגרת רשות העתיקות יכול להוות יתרון לרוב בוגרי החוגים לארכיאולוגיה, אשר ישתלבו בסופו של דבר ברשות העתיקות, וכן כך מקבלת הרשות כח אדם מנוסה שהוכשר מראש לצרכיה, ובהתאם לשיטותיה. מצד שני, חייבת לעלות השאלה האם תפקידה של האקדמיה היא להכשיר את עובדי רשות העתיקות, או שמא להכשיר ארכיאולוגים, באשר הם, והאם אין יתרון בהכשרה עיונית ומעשית "טהורה" יותר מבחינה אקדמית, הן על ידי סגל החוגים עצמם ובחפירות המחקר של המוסדות – שם, לרוב, ולהבדיל מחפירות ההצלה, ישנה אפשרות רבה יותר להקפדה הן על איכות ההוראה וההדרכה, והן על הסטנדרטים המקצועיים המתבקשים מחפירה מדעית יזומה המתבצעת לאורן של שאלות מחקר מוגדרות ובהובלת בכירי החוקרים.
- ייתכן ועדיף, לפחות בפן ההכשרה המעשית, לאפשר לתלמידים בחירה בין מבחר של חפירות בהן הם יוכלו לבצע את הכשרת הארכיאולוג החופר, בין אם בחפירות המשלחות של המוסד בו הם לומדים ובין אם בחפירות ההצלה של גוף הארכיאולוגיה החוזית העובד תחת חסותו של המכון הרלוונטי, או חפירות רשות העתיקות. בחירה זה עשויה להיטיב עם התלמידים, שיוכלו להתאים את הכשרתם לתחומי עניינם והכיוון המחקרי/תעסוקתי אותו הם מבקשים לטפח.
- ניתן לשקול בחינה מקצועית כמו שנהוג בתחומים אחרים. הדבר יאפשר לכל מוסד להמשיך ללמד את קורסי תעודת החופר באופן ייחודי ועצמאי אבל יציב רף מינימאלי למעבר שיהיה אחיד לכל העוסקים בתחום. צוות הבוחנים יגובש מתוך רשות העתיקות ומחוצה לה.
תמונת המאמר: מתוך חפירות תל מוצא
סיכום התנאים להכשרת ארכיאולוג חופר במוסדות השונים:
האוניברסיטה העברית בירושלים
על מנת להיות זכאי לתעודת חופר במסגרת לימודי התואר הראשון, חייב התלמיד לקבל אישור מהחוג על כך שהשתתף בחפירות בהיקף של 15 ימים בנוסף על החפירה הלימודית (שמשכה אף הוא 15 ימים), וכי למד במשך התואר שיעורי מיומנויות בהיקף מינימלי של 20 נ"ז, על פי הפירוט הבא. ניתן להשלים את הזכאות לתעודת חופר גם במהלך התואר השני, כאשר גם כאן תידרש השלמה מעבר למכסת הלימודים לתואר.
תכנית שיעורי המיומנויות לזכאות לתעודת חופר:
לימודי חובה
שנה א
מבוא כללי לארכאולוגיה(2 נ"ז)
חפירה לימודית (2 נ"ז)
שנה ב
מיומנויות מעשיות לבוגר – קורס ייעודי לתעודת חופר (2 נ"ז)
שיטות ממדעי הטבע בארכאולוגיה (2 נ"ז)
מבוא לארכאולוגיה מרחבית (2 נ"ז)
סה"כ 10 נ"ז
לימודי בחירה
בשנים ב-ג יש ללמוד קורסי מיומנויות נוספים מתוך הרשימה הבאה, בהיקף מינימלי של 10 נ"ז (ובהתאם לבחירה במדור ראשי ובמדור משני); חלק מן הקורסים לא ניתנים כל שנה
כלי צור חלק א' (2 נ"ז)
כלי צור חלק ב' (2 נ"ז)
קרמיקה קדומה חלק ב' (2 נ"ז)
קרמיקה קדומה חלק א' (2 נ"ז)
כלי חרס הלניסטיים ורומיים קדומים (2 נ"ז)
כלי חרס רומיים-ביזנטיים (2 נ"ז)
כלי חרס מהתקופה המוסלמית (2 נ"ז)
מבוא לאפיגרפיה שמית צפונית-מערבית (2 נ"ז)
אפיגרפיה יהודית בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד (2 נ"ז)
מבוא לנומיסמטיקה (2 נ"ז)
הממד הנוסף: ארכאולוגיה ממוחשבת ותלת-ממדית (2 נ"ז)
מבוא לארכאומטלורגיה (2 נ"ז)
מבוא לארכאוזואולוגיה (2 נ"ז)
מחנה מחקר בפרהיסטוריה (2 נ"ז)
עבור תלמידים המבקשים להשלים זכאות לתעודת חופר במהלך התואר השני, ניתן לבחור גם מבין הקורסים הבאים (תלמידי שנה ג יוכלו ללמוד קורסים אלו באישור המרצה); מרבית הקורסים לא ניתנים כל שנה. מעת לעת ייתכנו קורסים אחרים שיוכרו כקורסי מיומנויות
מעבדות למתחילים (2 נ"ז)
מעבדות למתקדמים (2 נ"ז)
אנתרופולוגיה פיסית: הכרת השלד (2 נ"ז)
ארכאולוגיה ניסויית (2 נ"ז)
יישומי ממ"ג לארכאולוגיה (2 נ"ז)
סדנת סיתות צור (2 נ"ז)
סדנא טכנולוגית (2 נ"ז)
סקר מתקדם וניתוח מרחבי (2 נ"ז)
מטבעות ערים (2 נ"ז)
מבעד למראה: סיפור תעשיית הזכוכית העתיקה (2 נ"ז)
העיטור האדריכלי הקלאסי (2 נ"ז)
ניתוח דו"חות חפירה (2 נ"ז)
ניתוח סטרטיגרפי (2 נ"ז)
אוניברסיטת חיפה
-
ניתן לסיים את התואר הראשון והשני ללא תעודת חופר. אבל לא להפך! סה"כ 3 שבועות חפירה
-
ממוצע 80
-
סה"כ 12 נ"ז:
מבוא לכלי צור (4 נקודות זכות, חלק א׳ וחלק ב׳)
מבוא לכלי חרס (4 נקודות זכות, חלק א׳ וחלק ב׳)
סקר ארכיאולוגי (2 נקודות זכות)
סטרטיגרפיה ומדידות (2 נקודות זכות, דרישת קדם: חפירה לימודית אחת לפחות)
שיטות ניתוח ופרסום של דוחות ארכיאולוגיים (2 נקודות זכות, דרישת קדם: חפירה לימודית אחת לפחות)
אוניברסיטת בר אילן
הסמכה זו מוכרת ע"י רשות העתיקות לצורך קבלת רשיון חפירה באתר ארכיאולוגי.
הדרישות להסמכה כארכיאולוג חופר:
המרכיב העיוני: ניתן לשלב את תוכנית ההסמכה עם הלימודים לקבלת תואר במקצוע ראשי במגמה לארכיאולוגיה ותרבות חומרית. תעודת החופר מיועדת רק לסטודנטים שהשלימו את כל החובות לתואר למתמחים בארכיאולוגיה. להסמכה כארכיאולוג חופר חובה להשלים קורסים אלה:
ארכיאולוגיה של השדה (1 ש"ש)
יסודות הסקר הארכיאולוגי (1 ש"ש)
קרמיקה בשתי התקופות (4 ש"ש)
מבוא למדעי הארכיאולוגיה (2 ש"ש)
תרבות חומרית חברה ואדיאולוגיה (1 ש"ש)
פליאוגרפיה או נומיסמטיקה (1 ש"ש)
חפירות נבחרות (1 ש"ש)
מבוא לפרה היסטוריה (1 ש"ש)
נדרש ממוצע של 80 בתשעת קורסים אלה.
בקורסים ארכיאולוגיה של השדה וחפירות נבחרות נדרש ציון מינימלי של 75
ההכשרה המעשית: ארבעה שבועות עבודת שדה בחפירה לימודית, בנוסף לחובת החפירה הלימודית 3 שבועת הקיימת לתלמידי תואר במקצוע ראשי במגמה לארכיאולוגיה ותרבות חומרית, סה"כ 5 שבועות הכשרת שדה יש לחפור עונה שלמה (הכוללת לפחות שלושה שבועות רצופים) באחת מהחפירות.
אוניברסיטת תל אביב
יכולים להתקבל להכשרה זו תלמידי התואר הראשון והשני המתמקדים בלימודיהם בתחום ארכיאולוגיה של ארץ-ישראל (מסלול דו-חוגי או חד-חוגי). בנוסף לקורסי החובה לתואר הראשון בתחום ארכיאולוגיה של ארץ-ישראל, חובה על תלמידי ההכשרה ללמוד את הקורסים הבאים:
מסלול ארכיאולוג חופר למי שהתחיל את לימודיו החל מתש"ף (2019/20):
הכשרת שדה מתקדמת (2 ש"ס)
סדנת ארכיאולוג חופר (2 ש"ס)
ארכיאוזאולוגיה (2 ש"ס)
ארכיאובוטניקה או סדנה בארכיאוזאולוגיה (2 ש"ס)
תולדות המחשבה הארכיאולוגית (2 ש"ס)
קורס טיפולוגיה (כלי צור/ טיפולוגיה א'/ טיפולוגיה ב'/ טיפולוגיה ג'; 2 ש"ס)
קורס שיטות מדעיות/ טכנולוגיות קדומות (2 ש"ס) – משתנה כל שנה. מומלץ להתייעץ עם ראש החוג או מזכירת החוג
סה"כ 14 ש"ס
