תל אל-בדויה הוא מהתלים הגדולים והמרשימים ביותר באזור הגליל. האתר נישא לגובה של כ-185 מ' ועיקר חשיבותו נובעת ממיקומו האסטרטגי על צומת דרכים חשוב במערב בקעת בית-נטופה. ב-1929 הציע אלברכט אלט לזהות את התל עם העיר חנתון\חנתונה הנזכרת במכתבי אל-עמרנה (א"ע 8 וא"ע 245), בכתובות המלכותיות של תגלת-פלאסר ג' ובמקרא (יהושע י"ט, 14). זיהוי זה התקבל במחקר. סקרים שנערכו באתר ע"י ו"ג אדמס, ו"פ אולברייט וצבי גל הצביעו על כך שבתקופות הקלאסיות הצטמצמה הפעילות באתר באופן ניכר וחודשה רק בתקופה הצלבנית. בתקופה זו נבנתה חווה מבוצרת בראש התל. חפירות בדיקה במבנה נערכו ע"י רות רות גרטווגן מטעם אוניברסיטת חיפה והראו שהשימוש בו נמשך גם בתקופה הממלוכית. היישוב בתל אל-בדויה התחדש שוב בתקופה העות'מאנית, אז נבנה באתר חאן דרכים המצוין במפת הסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל.

הפרויקט הארכיאולוגי של תל אל-בדויה\חנתון הוא שיתוף פעולה בין אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, רשות העתיקות ואוניברסיטת לייפציג. מטרת הפרויקט היא לבחון את ההיסטוריה היישובית והתרבות החומרית של האתר על מנת להבין בצורה טובה יותר את הפעילות האנושית בגליל התחתון בתקופות הברונזה והברזל, ואת קשרי הקהילות המקומיות עם אזורים סמוכים כגון עמק עכו, עמק יזרעאל ואגן הכנרת. השלב הראשון של הפרויקט מתמקד בבירור תולדות האתר בתקופת הברזל המאוחרת ובתקופה הפרסית, ובעיקר, בהבנת עוצמת מסע המלחמה של תגלת-פלאסר ג' נגד ערי השדה של ממלכת ישראל בגליל התחתון במחצית השנייה של המאה השמינית לפסה"נ והשלכותיו על המגמות היישוביות בחבל ארץ זה בתקופות העוקבות.